שברים אוסטאופורוטיים וכאב

שברים אוסטאופורוטיים וכאב

אוסטאופורוזיס היא מחלה שבה העצם מאבדת בהדרגה מצפיפותה ומחוזקה מה שהופך אותה לשברירית ורגישה יותר לשברים – לעיתים אף כתוצאה מתנועה יומיומית פשוטה.

הקשר בין אוסטאופורוזיס לכאב

שברים על רקע אוסטאופורוזיס, ובפרט שברים בחוליות עמוד השדרה, יכולים לגרום לכאב משמעותי שמשפיע על התנועה, היציבה ואיכות החיים היומיומית.

גישה כוללת לטיפול

טיפול מוצלח משלב שני מישורים: התמודדות עם הכאב עצמו בטווח הקצר, וטיפול במחלת העצם לאורך זמן במטרה להפחית את הסיכון לשברים נוספים בעתיד.

טיפול תרופתי בכאב

הטיפול התרופתי בכאב על רקע אוסטאופורוזיס נבנה בדרך כלל בשלבים, החל ממשככי כאב בסיסיים כמו פרצטמול, דרך תרופות נוגדות דלקת (בזהירות, בשל השפעתן האפשרית על העצם ועל מערכות נוספות בגוף), ועד תרופות ממוקדות יותר לכאב עצבי במצבים בהם ישנו מרכיב של לחץ על שורש עצב. במקרים של כאב חד וחזק, ניתן לשקול לזמן קצר גם תרופות חזקות יותר, תוך מעקב צמוד. במקביל לטיפול בכאב, ניתן טיפול תרופתי נפרד המיועד לחיזוק העצם עצמה ולהאטת תהליך איבוד הצפיפות, בליווי הרופא המטפל במחלת העצם.

טיפולים פולשניים

כאשר הכאב חזק ואינו מגיב מספיק לטיפול תרופתי, קיימות גם אפשרויות טיפול פולשניות ממוקדות. בשברי דחיסה בחוליות, לדוגמה, ניתן לשקול הליכים כמו ורטברופלסטי או קיפופלסטי – הזרקת חומר מייצב (צמנט) לתוך החוליה השבורה במטרה לייצב אותה ולהקל על הכאב. בנוסף, קיימות זריקות ממוקדות לחוליות (הזרקות לעצבים ספציפיים) שמטרתן לאלחש ולספק הקלה משמעותית כאשר הכאב מקומי וברור. הבחירה בטיפול פולשני נעשית בהתאם להערכה פרטנית של מיקום הכאב, חומרתו ומידת התגובה לטיפולים פחות פולשניים.

שיקום ותפקוד

המטרה העיקרית בטיפול בכאב לאחר שבר הנה לאפשר בהקדם האפשרי את חזרת המטופל לתפקוד ולשימור התנועה באופן הדרגתי ובטוח, כדי למנוע סיבוכים הנגרמים משכיבה ממושכת לדוגמא התדלדלות של רקמת השריר והעצם. על ידי כך מושגת לא רק הטבה בעוצמת הכאב, אלא גם שימור תפקודי ושיפור במצב הגופני לאורך זמן.

סיכום

כאב על רקע שבר אוסטאופורוטי אינו חייב להישאר קבוע. שילוב בין טיפול בכאב לטיפול בצפיפות העצם יכול לשפר משמעותית את איכות החיים.